×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ״ו.גמרא
;?!
אָ
תֵּיזִיל וְתַיחֲלַהּ לִכְתוּבְּתַהּ דְּאִמַּהּ לְגַבֵּי אֲבוּהּ וְתֵירְתַהּ מִינֵּיהּ שְׁמַעָה אֲזַלָה אַחֵילְתַּהּ. אֲמַר רַב נַחְמָן עָשִׂינוּ עַצְמֵינוּ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּינִין מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר מֵעִיקָּרָא סְבַר {ישעיהו נ״ח:ז׳} וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם וּלְבַסּוֹף סָבַר אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.: גּוּפָא אָמַר שְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ וְחָזַר וּמְחָלוֹ מָחוּל ואפי׳וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אוְאִי פִּקֵּחַ הוּא מְקַרְקֵשׁ לֵיהּ זוּזֵי וְכָתֵב לֵיהּ שְׁטָרָא בִּשְׁמֵיהּ.: אָמַר אַמֵּימָר במַאן דְּדָאֵין דִּינָא דְגַרְמֵי מַגְבֵּי בֵּיהּ דְּמֵי שְׁטָרָא מְעַלְּיָא מַאן דְּלָא דָּאֵין דִּינָא דְגַרְמֵי מַגְבֵּי בֵּיהּ דְּמֵי נְיָירָא בְּעָלְמָא. הֲוָה עוֹבָדָא וְכַפְיֵיהּ רַפְרָם לְרַב אָשֵׁי וְאַגְבִּי בֵּיהּ כִּי כְשׁוּרָא לְצַלְמֵי.: אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חָמָא גהַאי מַאן דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ כְּתוּבַּת אִשָּׁה ובע״חוּבַעַל חוֹב וְאִית לֵיהּ אַרְעָא וְאִית לֵיהּ זוּזֵי לְבַעַל חוֹב מְסַלְּקִינַן לֵיהּ בְּזוּזֵי לְאִשָּׁה מְסַלְּקִינַן לַהּ בְּאַרְעָא הַאי כִּי דִינֵיהּ וְהַאי כִּי דִינֵיהּ. דוְאִי לָא אִיכָּא אֶלָּא חַד אַרְעָא וְלָא חַזְיָא אֶלָּא לְחַד לְבַעַל חוֹב יָהֲבִינַן לֵיהּ לְאִשָּׁה לָא יָהֲבִינַן לַהּ מַאי טַעְמָא יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַב חָמָא וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הַאי מַאן דְּמַסְּקִי בֵּיהּ זוּזֵי וְאִית לֵיהּ אַרְעָא וַאֲתָא בַּעַל חוֹב וְקָא תָבַע מִינֵּיהּ וְאָמַר לֵיהּ זִיל שְׁקוֹל מֵאַרְעָא אָמְרִינַן לֵיהּ זִיל זַבֵּין אַתְּ וְאַיְיתִי הַב לֵיהּ הא״לאֲמַר לֵיהּ לָא. אֵימָא לִי גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה וא״לאֲמַר לֵיהּ תּוֹלֶה מְעוֹתָיו בְּגוֹי1 הֲוָה הוּא עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן לְפִיכָךְ עָשׂוּ בּוֹ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פָּפָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה אָמַר לָא נִיחָא לִי דְּאֶיעְבֵּיד מִצְוָה מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ זתְּנֵינָא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אֲבָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲשֵׂה סוּכָּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוּלָב וְאֵינוֹ עוֹשֶׂהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ואי פקח הוא. אותו שלקח השטר חוב, מקדים ומקרקיש ליה זוזי ללוה כי היכי דליכתוב ליה שטרא על שמיה. כלו׳, וברשות המוכר ובדעתו, כדי שלא יתבענו גם הוא. ומעמד שלשתן נמי לא הוי, דאיפשר שכשישאלנו הלוה למוכר לא יהיה הלוקח שם, שאם היה במעמד שלשתן, שוב לא היה צריך לכתוב שטר משום האי חששא דשמא ימחול לו, שהרי במעמד שלשתן מהני למלוה על פה. ואפי׳ נימא שיהיו במעמד שלשתן, מהני נמי כתיבת השטר על שמו כי היכי דליהוו מלוה בשטר ותגבה נמי מלקוחות שיקחו ממנו מיום זה ואילך, שאם לא יכתוב לו כן, תהוי כמלוה על פה. דינא דגרמי. שמי שמפסיד ממון חברו על ידי גרמא, כגון האי שמחל שטר חוב וגרם לו הפסד ללוקח. מגבי ליה. ללוקח מן המוכר. שטרא מעליא. שאם היה השטר של מאתים ולקחה במנה, גובה הימנו מאתים, כמה שהפסידו. ור׳ מאיר אית ליה דינא דגרמי, וקיימ׳ לן כותיה. ומאן דלא דאין דינא דגרמי וכו׳, דמי ניירא בעלמא. כלומ׳, דמי הקלף ששרף שכתוב בו את השטר, שהיה ראוי לו לצור על פי צלוחיתו, אבל הכא במוחל, לא שייך למימר אפי׳ דמי ניירא, כיון דהאי נקיט שטרא בידיה, ולא משלם ולא מידי. אכפיה רפרם לרב אשי. כלומ׳, הוה עובדא דאחיל מוכר שטרא ללוה ואתא לקמיה דרב אשי לדון, והיה סבור רב אשי לדון דלא דיינינן דינא דגרמי, עד שבא רפרם והקשה לרב אשי קושיות והכריחו בראיות ובהלכות, עד שדן לאותו דין כר׳ מאיר. ואגבי ביה. מן המוכר. ככשורא לצלמי. כלו׳, פרעון שלם גבה ממנו כפי מה שכתוב בשטר החוב, ולא גבה ממנו בפחיתות, אלא כפי שנמכרת קורה ישרה הראויה ליעשות בה צורות שהיא נמכרת ביוקר לפי שאין נמצאת תדיר כמוה בשוק, הכא נמי משלם כפי מה שהיה כתוב בשטר החוב ואע״פ שהלוקח לקחו בפחות. האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב. כלומ׳, שחייב לאשה כתובה, ומעות לבעל חוב. ואית ליה ארעא. כדי כתובה. ואית ליה זוזי. כשיעור חובו. והאשה תובעת כל הקרקע, והבעל חוב תובע כמו כן אותו קרקע, שגם לו היה משועבד, וכגון שביום אחד שיעבד עצמו לבעל חוב ולכתובה ביחד, דלא קדים שעבוד דהאי לדהאי, וקא עסקי׳ באתרא דאין כותבין שעות, דבארץ ישראל היו כותבין שעות, אבל לא בבבל, הילכך אפי׳ קדם השטר שעה אחת, לא היה הקדמה, אי נמי בנכסים שבאו לו לאחר מכאן, דלתרויהו כתב דקנאי ודקנינא, ואפי׳ לר׳ מאיר דאמ׳ אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם, לא אמ׳ דקני מקבל אלא עד דליתי לעולם, וכיון דהנהו שטרות שניהם קדמו לנכסים, לתרויהו אשתעבוד בהדי הדדי. האי כדיניה והאי כדיניה. כלומ׳, מלוה, דזוזי אוזיף, יהבינן ליה זוזי, והאי כדיניה, דאשה סמכה דעתה אארעא. ולא אמרי׳ יחלוקו בארעא ובזוזי. ואי ליכא אלא ארעא ולא חזיא אלא לחד, לבעל חוב יהבינן. שלא תנעול דלת בפני לווין, וכי היכי דלא ליתקרי האיך לוה רשע ולא ישלם, אבל באשה ליכא נעילת דלת, כיון דמילתא דלא שכיחא הוא, וכיון דאשה רוצה להנשא לא חיישא כולי האי. ודוקא דליכא חד מיניהו דקדים, אי נמי לוה ונשא אשה, וחזר וקנה, דלתרויהו משתעבד בהדי הדדי, אי נמי במטלטלין בזמן הזה שהן משועבדין לכתובה ובמטלטלין לא שייך למימר בהו דינא דקדימה, הוא דדיינינן הכי, אבל אי איכא חד מינייהו דקדים, ובקרקעות, דשייך בהו דינא דקדימה, מאן דקדים זכי בארעא, וזכי בכוליה, ואידך ליפסוד, בין שהיא אשה בין שהוא בעל חוב. וכן מתפרש בהלכות הרב אלפאסי ז״ל. ודאי דאמריתו וכו׳ האי דמסקי ביה אינשי זוזי. כלומ׳, שהוא חייב מנה. ואמ׳ ליה. למלוה. זיל שקול ארעא. כדי חובך, וטרח וזבין ליה, שמענו שפסק רבא שהטריח הלוה למכור אותו קרקע ולפרוע לו מעות, ואם אמת הוא זה תמיהא לן טובא, דהא קיימ׳ לן כדאמרי אינשי ממארי רשותך פארי אפרע, והטורח יהיה על המלוה, כיון שאין בידו מעות. והשיב לו, אמת היה מה ששמעתם, וכהוגן עשה, דאיניש רמאה הוה שהיו לו מעות טובא, והיה טוען שלא היו שלו אלא של גוים הם, ולפי שהוא היה עושה שלא כהוגן, שלא רצה לפרוע לו מעות ולא היה זוכר החסד שעשה לו, שהלוהו בשעת דחקו, לפיכך עשה בו רבא שלא כהוגן למראה בני העולם, שלא היו יודעין אמיתת הדברים כמו שהיה רבא יודע אותם. לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה וכו׳. ומילתא דרב פפא בסוף פרק גט פשוט ובמסכת ערכין בפרק שום היתומים. פריעת בעל חוב מצוה, אדם שלוה ממון מחברו אפי׳ שלא בשטר, ואפי׳ לא קבע לו זמן לפרעו, מצוה עליו לפרעו תכף שיוכל לפרעו. ואם אמ׳ לוה לא ניחא לי למעבד מצוה. כלומ׳, איני רוצה לפרוע עתה, אלא עד שנה או שנתיים. מאי. מי נוכל לכופו בדין שיפרע מעתה ויקיים מצותו, ואם לא ירצה מחתינן בעל חוב אניכסיה, או לא. אמ׳ ליה, תנינא, בד״א. בריתא היא במסכת מכות, ואדתנן באלו הן הלוקין וכו׳, והכי פי׳, בד״א, דלא מלקינן ליה אלא ארבעים חסר אחת, במצות לא תעשה, כגון שעבר על לא תעשה, אבל אי אית ליה למעבד מצות עשה ולא בעי למעבד לה, מכין אותו כדי לעשותה, אלמא כייפינן ליה למעבד מצוה. ולוה נמי כיון דמצוה עליה דידיה רמיא, כייפינן ליה, ומחתינן בעל חוב אניכסיה משעברו שלשים יום, אבל תוך שלשים יום לא, דסתם הלואה שלשים יום.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144